חזרה לתוכן

נספח
אגרת הבז"ך-לבונה משנת ה'תרי"ז בהיותו בן כ"ב שנה
אל בן-עירו תלמיד החת"ם-סופר הרב שמעון דייטש המסתופף בירושלים 98

ליד:
מרנא ורבנא הרב המאור הגדול מעוז ומגדול בוצינא קדישא חסידא ופרישא עִמֵי' שרי נהורא כקש"ת מו"ה שמעון נ"י דייטש

בה"י, סערדאהעל, יום ה' ששה ועשרים יום לסיון וראיתם את הארץ לפ"ק [= שנת תרי"ז]

למטה שמעון שפט בן חורי ששפט את יצרו ונעשה בן חורי 99 , ה"ה האי גברא רבה הרב המאור הגדול, מעוז ומגדול, חסידא ופרישא, צדיקא וטהירא, כקש"ת מו"ה שמעון נ"י דייטש בתוך עם קדישא בקרתא קדישא תוב"ב.
אדוני איש אלקים!
מה יפער נבער מדעת ובִין חסוֹר 100 , מה יעצור כח קטן וצעיר, וגם מאד דל שפי לגורר 101 , פני קדוש ישראל ושר, רק יקרת ורוב צדקתו תרהיביני ומעטה ענותו כח ילבישני, לבקרו בהכלו ולראות פניו כפני אלקים כי ירצני, וישמיעני את אשר עבדו מדבר אל אדוני.
עשרים שנה כבר ראיתי, רוידניטץ היא עיר מולדתי, ובה שנים עשר שנה גדלתי. בזכרי ימי עלומי נכלמתי. העיר הנ"ל אשר מקדם כידוע, היתה עיר ואם בישראל, זוֹלֵלָה כְּבוֹדָּה בעו"ה וְנִהַפְכָה בְּיַד מְגָאֵל, חִנָּם לקוחה לִצְמִיתוּת וְאֵין גּוֹאֵל 102 , שם ימי עלומי כלו בהבל. וכאשר לאחר שנים עשר שנה על כור נסיון הבחוני 103 , אז בכל חוצות מאד שבחוני. אבל אבי ירא אלקים מאוד כ"ה שמואל כ"ץ ני"ו 104 ממבוסה הוציאני 105 ומ"מ 106 נדיב על נדיבים, הצדיק מפורסם מו"ה פייש לייב שיף ניו"ל 107 לתורה ולתעודה הקדישני 108 , ואז אצל אמ"ו הצדיק המנוח, מו"ה רפאל ש"ה [=שולהאף] זצ"ל שתי שנים למדתי, ואתו הדרך האמת הכרתי, בהבלי עולם הזה מאסתי, ומכל עסקי לתורת ד' פניתי 109 . מ"מ הצדיק נ"י הנ"ל כאחד מבני נגידים תמכני, לישיבת הרמה דק"ק פרעשבורג שלחני. שם אצל בחורים שתי שנים למדתי ות"ל לתכלית נכון הגעתי. ואח"כ כמעט שתי שנים, את אמ"ו החריף מו"ה חיים במו"ה פישל סופר, אב"ד דק"ק יעמערינג שמשתי, ומשם לק"ק יארמאטה הלכתי ושלש שנים בב"ה 110 של אמ"ו הגאון וחסיד כקש"ת מו"ה דוד נ"י 111 ישבתי, ובתורת ד' יום ולילה הגיתי, ואחר ששש שנים לאדוני ארץ ושמי מעל עבודת עבד עברי עבדתי, פָּרַק הש"י גם עול מלכות מעל צוארי וחיל צבא הקיר"ה [=הקיסר ירום הודו] במגילת ספר כתוב עלי חפשוני 112 . והנה עתה כאשר שני גאונים בעטרת מורינו רב עטרוני 113 , הן המה אמ"ו הג' וחסיד נ"י אב"ד דק"ק יארמאטה, ואמוה"ג וצדיק כקש"ת מו"ה שמואל זאממער ני"ו, אב"ד דק"ק פאפא אשר גם אתו למדתי כמו שנה, שלחוני לק"ק סע[ר]דאהעל הֵנָּה, שהרב הגאון נ"י דפה 114 , להורות בין טמא לטהור יתירני.
וגם יש לי עוד שני אחים קטנים ממני 115 , אשר הקדיש מר מטיב נ"י הנ"ל ליראה ולתורה וגם להם הספיק 116 כל צרכם. כי כאשר הוציאני מכור הברזל ושלחוני לק"ק פ"ב [=פרשבורג] ללמוד, שלח לי בתוך אלה שתי שנים כמו שמונה מאות זהובים כסף, וגם שתי שנים אחרים שלמדתי ביעמערינג היו לי ממנו כמו חמשה מאות זהובים כסף, ואחריו עוד שנה ביארמאטה כמו שני מאות, וכאשר אז שלח את אחי, הב' המופלא כ"ה אברהם דוב כהן נ"י ליארמאטה ללמוד, הגם שיד ד' נגעה בו 117 , ולא הי' לאל ידו לתמכני כמאז, אך על כל פנים נדר בעדו חמשים זהובים כסף בכל שנה שלש שנים, כי אחי הנ"ל כאשר התחיל רוח ד' לפעמו בראשונה היה אז שבע עשרה שנה, למד עד עת כזאת בפראג בבית מדרשיהם של כומרים, ומכל תורת משה ודת יהודי לא ידע, כי רק שביו"כ צריכין להתענות, ובתוך שלש שנים שלמד אתי בהתמדה ויגיעה רבה בק"ק יאראמאטה, נעשה בחור מופל' בתורה, וירא ד' מאוד מאוד. ועתה נסע גם הוא לישיבה אחרת לק"ק סיקס 118 לשמש שם את הרב הגדול הצדיק כקש"ת מו"ה פייש מישקאלץ נ"י מדינדיש, שנתקבל שם לרב אב"ד כעת עתה.
ובשנה העברה, כאשר הייתי בבית אבותי יח' עבור /האססענטירונג/ 119 , שלח מ"מ הנ"ל נ"י את אחי השלישי, הב' המשכיל, כ' מאיר כהן 120 נ"י אתי ללמוד והוא נער בן שנים עשר שנה, ונדר גם בעדו שלש שנים בכל שנה חמשים זהובים כסף, יזכרהו ד' צדקותיו וחסידותיו אשר עשה עם בית ישראל ואתנו, ואשר קנא גם בעיר מולדתו לד' ולתורתו, ישיב לו כגמולו בראשו ותהי משכרתו שלמה לפתוח לו אוצרו הטוב ולהריק לו ברכה עד בלי די, שיבנה ביתו כמקדם.
ועתה, אני פה בסערדאהעל תוך הגולה אָבְלָה נַפְשִׁי וְחָשַׁךְ תָּאֳרִי, כי בבית תפארתינו נָשַׁף בו הָאֲרִי 121 , וגם המקדש-מעט אשר בנה ד' לנו, להתפלל וללמוד בו תורה בכל עת באנו, חשב בנפשו נבל כעץ שתול על יובל 122 , והוא לקברות יובל 123 , טפל שקר בתוכו 124 , ונמס ממהלכו ויפן כה וכה 125 .
ואני אחת שאלתי מאת ד' אותו אבקש, שבתי בבית ד' כל ימי חיי, ע"כ כתבתי, כי אמרתי אולי יחנני אדוני ויאציל עלי מרוח בנתו חכמתו וצדקתו, ויגיד לי הדרך למען אוכל גם אני לבוא לבקר בהיכלו לנשק עפר דארעא קדישא ולזכות לאוירא דא"י דמחכים 126 , כי בועט אני מאוד בהצלחת חוצה לארץ ורק לבי ובשרי ירננו אל אל חי לחזות בנו[ע?]מו, ובזכות זה יבוא במהרה איש טוב ויבשר טוב לעם טוב מטוב 127 .

א"ד 128 עבדו המשתוקק להתפלש בעפר רגלו ומחוי קדה קמי' כבוד קדושתו, הצעיר וקטן,
בנימין זאב וואלף כהן

ואכתוב למעלתו הרמה פשט אחד אשר נ"ל נכון, חנני ד' בזה, בלילה זה, לאחר שבכיתי כדי שבעי על חורבן פעמים [=מקדש ראשון ושני] בעו"ה:
חולין ד' יח. משנה: "השוחט מתוך הטבעת ושייר בה מלא החוט על פני כולה, שחיטתו כשירה. רבי יוסי בר' יהודה אומר: מלא חוט על פני רובה". גמרא: רו"ש [=רב ושמואל] אמרו: הלכה כריב"י [=כרבי יוסי בר' יהודה] ואף ריב"י [=רבי יוסי בר' יהודה] לא אמר אלא בטבעת גדולה וכו'. ובשאר טבעות לא. והתני, וכו'. אמר ר"י [=רב יוסף]: ריב"י [=רבי יוסי ב"ר יהודה] תרתי קאמר. רו"ש [=רב ושמואל] סברי כוותיה בחדא ופליגא בחדא וכו'. והביא רש"י ז"ל על זה שלש פרושים ולא נראו לי, כי הקשה עליהם כמה קושיות. ולתוס' לא נראה פי' רש"י ופי' גם הוא בענין אחר וגם בעה"מ פי' לשון אחר ולכולם דחוק הוא מאד.
אחר כל זה נלפענ"ד עוד להקשות על רש"י ולולי מסתפינא, אפרש המשנה בדרך אחר, כי קשה לי על רש"י האיך קמפרש השוחט מתוך הטבעת, דבתוך טבעת הגדולה איירי, דהא הטבעת סתם קתני, ואע"פ שבשאר טבעות, רצועות בשר מחברתן ואינן שלימות, עכ"פ יקראו טבעת כדקתני השוחט {בתוך?} שאר הטבעות.
ולפיכך לולי מסתפינא, הייתי מפרש בדרך הזה: ת"ק וריב"י בתרתי פליגי, כמו דמסקינן בגמרא, ופליגי בכל טבעות, בין בשאר, בין בטבעת הגדולה. הת"ק סובר דרוב קנה בעינא בשחיטה, א"כ, לא סגי בשאר טבעות רוב טבעת, כי רוב טבעת אינה עוד רוב הקנה וצריך לשחוט כל הטבעת שהוא בודאי רוב הקנה, ובטבעת הגדולה, אע"פ שרוב הטבעת הוי רוב הקנה, אעפ"כ, צריך לשחוט כל הטבעת, דגזרינן טבעת הגדולה אטו שאר טבעות. וריב"י סובר דסגי ברוב טבעת, הלכך גם בטבעת גדולה לא גזרינן.
והמשך הגמרא כך הוא: רו"ש [=רב ושמואל] אמרו: הלכה כריב"י דרובו ככלו, ואף ריב"י לא אמר דרובו ככלו, אלא בטבעת גדולה, הואיל ומקפת כל הקנה, הוי רוב הטבעת רוב הקנה ולא גזרינן אטו שאר טבעות. אבל בשאר טבעות לא אמרינן דאם שחט רוב הטבעת, כשרה, דבהא ריב"י מודה דרוב הקנה ורוב הטבעת, אינה רוב הקנה.
והקשה התלמוד: ובשאר טבעות לא? והאמר רבי יוסי ב"ר יהודה: השוחט בשאר טבעות, פי': רובו, אע"פ שאין מקיפות את כל הקנה, הואיל ומקיפות את רוב הקנה, שחיטתו כשרה. אמר רב יוסף: ריב"י תרתי קאמר, דהיינו דלא גזרינן בטבעת גדולה אטו שאר טבעות ודסגי ברוב הטבעת בשאר. רו"ש [=רב ושמואל] סברי כוותי' בחדא, דהיינו דלא גזרינן. ופליגי עליו בחדא, דצריכא להיות רוב הקנה ולא סגי ברוב הטבעת. כ"נ נכון לפענ"ד.

עבדו המתפלל להראות לו תמות אות ידו, ולהזכירני גם אותי בתפלתו, שיתן לי הקב"ה לב טהור ללמוד וללמד לשמור ולעשות.
הנ"ל.
ולדידי גם הלשון מיושב שפיר, דבמתני' איירי בהגרמה, דקתני: השוחט מתוך הטבעת.

98 . העיר לי הרב נתן בן הרב אברהם דוב בן הרב שמחה כהן בן זקננו המחבר, שמכתב זה, שמקורו שמור בידינו בתוך המעטפה המקורית, כנראה לא נשלח. אמנם מלבד ערכו ההסטורי הגדול בו הוא מתאר את געגועיו הגדולים לצאת מחו"ל להתאבק בעפר ארעא-קדישא, רואים גם שבגיל צעיר כבר היה מתאבל על ירושלים בתיקון חצות בכל לילה בדמעות שליש ומחדש תורה בלומדו בלילות. גם כשרונו והבעתו העשירים מאד מעוררים התפעלות.
99 . כנראה עיבוד מהופך לדברי התנחומא, פ' האזינו, פיסקא ז: 'שפט בן חורי שלא שפט את יצרו ונעשה חורי מן הארץ', עיי"ש. יש לשים לב, שהמכתב נכתב בשבוע שבו נקרא פסוק זה בפרשת השבוע!
100 . פירושו: חסר בינה.
101 . לא מובנות לי המילים "שפי לגורר".
102 . מתוך סליחה "את ד' בהמצאו לדרשו קדמתי" לרבנו אליה ב"ר שמעיה, הנאמרת בצום גדליה.
103 . "כור מבחן", מלשון בחינת כניסה. ע' משלי יז, ג ורש"י שם כז, כא.
104 . נרו יאיר ויזרח.
105 . כבישעיה יח, ב,ז; כב, ה. פירושו שם: מרמס. הכוונה לתבוסה (רוחנית).
106 . פענוחו: "מר מטיב" כפי שכתב מפורש להלן.
107 . נרו יאיר ויזרח לעד/לנצח.
108 . כמובא לעיל, אבי זקננו הבז"ך היה עני שבעניים ולא היה לאל ידו לשלוח את בנו למקום תורה. איש זה בשם שיף מעשירי ראודניץ היה ונאמן לתורה. כשראה בעוני הילד וצערו על שאין באפשרותו ללמוד במקום שלבו חפץ, מימן בגדיו ומאכליו וימי לימודיו בישיבה בפרשבורג. כל זה עולה מהקדמת חתנו של זקננו, הגאון ר' שלמה פרידמן זצ"ל לספר תורת זאב של זקננו.
109 . ר' רפאל שולהוף מפראג. ראה ערכו "אישים בתשובות חת"ם סופר" ערך תקצא. אגב, מכאן ניתן ללמוד שררש"ה, היה עדיין בחיים בשנת ה'תר"ט, שכן לפמש"כ לעיל, הכותב שנולד בה'תקצ"ה, היה בתום לימודיו אצלו, בן ארבע עשרה שנה (הערת נין במכותב - ר' שמעון י' דייטש). אם כן נלב"ע בין תר"ט לתרי"ז.
110 . בבית-המדרש.
111 . הוא הגאון רבי אהרן דוד דייטש בעל 'גורן דוד' אחיו של המכותב הגר"ש דייטש.
112 . כנראה מלשון חופשה, והכוונה שקיבל מכתב שחרור רשמי מחובת הצבא. או שפרק עול הצבא עלה עליו והסמכה לרבנות שיחררה אותו מחובת הגיוס. היו סיבות שונות לשחרור מגיוס. לימוד בישיבת פרשבורג שמעמדה היה מוכר אצל השלטונות כבית מדרש לרבנים היה משחרר מעול הגיוס.
113 . היתר הוראה, הסמכה לרבנות.
114 . הגאון מהר"י אסאד.
115 . ר' אברהם דוב כהן, ראודניץ כ"ב שבט ה'תקצ"ח – ירושלים כ"ד במרחשון ה'תרנ"ח. לא היה לו זש"ק. ר' אליהו כהן ראודניץ א' בטבת ה'תר"ו – זעמפליסיני הוש"ר ה'תרס"ד. אח נוסף היה בשם ר' רפאל כהן, הצעיר עוד יותר, ראודניץ ה' שבט ה'תרי"ב – יאסיפולו (Jaszfalu;Jasova ) ה'תרצ"ה. בזמן כתיבת האגרת הזו היה רק בן 5 וחצי. גדל להיות ת"ח וכמוהו צאצאיו.
116 . סיפק.
117 . ע"פ דניאל י, י.
118. סיקסא (Sziksz?) בצפון מזרח הונגריה.
119. Assentierung בגרמנית: פקודת גיוס מטעם המלכות. ע' שו"ת מהר"ם שיק או"ח סימן כז. הקווים המוטים מופיעים כך בכתי"ק.
120. ר' מאיר כהן, ראודניץ ה'תר"ג או ה'תר"ד – איפולישאג התר(?). משפחה ענפה לו.
121. מתוך סליחתו של רב סעדיה גאון הנאמרת בצום גדליה. על-פי איוב יד, כב ואיכה ד, ח, וע' ישעיהו מ, כד. וע' רש"י בראשית ג, טז, בקללת האדם והנחש "הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב", לשון נשיכת נחש. ונראה שמרמז כאן זקננו לארס ורעל (ע' כלי-יקר שם) המינות שנושפה על-ידי המחדשים.
122 . על-פי ירמיה יז, ח.
123 . על-פי איוב כא, לב.
124 . על-פי איוב יג, ד.
125 . מתוך הסליחה "שוממתי ברוב יגוני" לרבנו שלמה אבן גבירול, הנאמרת ביום ד' מעשי"ת. כמובא לעיל, שנים אלו היו שנות המתח הגדול בקהילות היהודיות בממלכה האוסטרו-הונגרית שרק מזה נתהוותה. השתלטות תנועת הניאולוגיים שקראו "להתחדשות" על משרות הרבנות הרשמיות ועל בתי-הכנסת ומוסדות הקהילה הביאו לפירוד רשמי המוכר ע"י הממשלה שהתרחש 12 שנה אחרי כתיבת מכתב זה.
בעיר הולדתו של זקננו כבבוהמיה כולה, היתה השתלטות טוטאלית של הריפורמים שהביאה להתבוללות כמעט כללית.

126 . בבא-בתרא קנח:
127 . על-פי מנחות נג:
128 . אלו דברי.
לחזרה למעלה
הקודם      הבא

On line 44
Number of entries by now 7772477
Updated last ()
Email:
Last week news
Last month news
Website news:
Welcome to the new forum.