דליה (רביקוביץ') קליר

כלליקורות חיים


1. עדנה אפק משוחחת עם דליה רביקוביץ'
2. דברים לזכרה מאת בת-דודתה עדנה אפק

עדנה אפק משוחחת עם דליה רביקוביץ'


דליה רביקוביץ' הייתה אחד הקולות הייחודיים בשירה העברית המודרנית. שירתה שיקפה חוויות של בדידות, כאב וכמיהה חזקה לאהבה ולאושר. שירתה היא שירה אישית, פשוטה במבט ראשון אך רוויה ברבדים נסתרים, אשר נכתבה בתקופה שבה בחברה הישראלית הושם בעיקר דגש על אתוס לאומי וקיבוצי של ביטול היחיד לטובת הכלל. רביקוביץ' נולדה ברמת גן בג' בכסלו ה'תרצ"ז (17 לנובמבר, 1936). אביה, לוי רביקוביץ', נולד בגרמניה לאחר שמשפחתו היהודית ברחה מרוסיה. המשפחה התיישבה לכמה שנים בחרבין שבסין, אך שמרה על ערכים ודרך חיים ציונית-רביזיוניסטית. מאוחר יותר, היגרה המשפחה לפלסטינה שבשליטת הבריטים. לוי עבד כמהנדס חשמל, ובזמנו החופשי כתב שירה לעיניו שלו ושל משפחתו בלבד. אמה של רביקוביץ', מיכל הומינר, הייתה מורה, ובאה ממשפחה חרדית בעלת שורשים ישראליים עמוקים: סבה של מיכל, הרב שמואל הומינר, בנה את הבית הראשון במאה שערים, מחוץ לחומות העיר ירושלים, בשנת ה'תרל"ד (1874). מיכל העבירה לבתה ידע רב ואהבה חזקה לסיפורי התנ"ך ולשפתו העשירה ולעקרונות היהדות. אלו משתקפים היטב בשירתה של רביקוביץ' אשר חלקה מכיל ציטוטים ברורים מהתנ"ך, למרות שאלו הועברו דרך מסננים רבים ונוצלו על מנת להעביר את חוויותיה וערכיה האישיים של רביקוביץ'. בראשיתו של חורף ה'תש"ג (1942), כמה חודשים אחרי לידתם של אחיה התאומים, אחיקם ועמירם, נהרג לוי בתאונת דרכים. אמה של רביקוביץ', אשר נותרה לבדה לטפל בשלושה ילדים קטנים, נאלצה לעבור לקיבוץ גבע, שם הובטחה לה פרנסה שוויונית ותמיכה של חברי הקיבוץ. רביקוביץ' לא הסתדרה כלל עם מנטליות עבודת האדמה הקשוחה של הקיבוץ, אשר חלה על ילדים ומבוגרים במידה שווה, וסבלה מנידוי חברתי והשפלות רבות במשך שנים רבות. בגיל 13 עזבה לבדה את הקיבוץ ועברה לחיפה, שם גודלה במשך השנים אצל מספר משפחות אומנות. בגיל 18 התגייסה לצבא. לאחר מכן החלה ללמוד לתואר בספרות באוניברסיטה בירושלים. בתקופה זו היא החלה לפרסם שירים בעיתונים שונים, בעידודו של ברוך קורצוויל, שלימד אותה בבית הספר "חוגים" בחיפה, והיה הראשון להכיר בכשרונה הגדול. רביקוביץ' כתבה שירה כל חייה, ובעזבונה נמצאו שירים שכתבה אף בגיל 7. ספרה הראשון, "אהבת תפוח הזהב", פורסם בשנת ה'תשי"ט (1959) בהיותה בת 23, וזיכה אותה בהכרה מיידית. רביקוביץ' פירסמה 9 ספרי שירה, ואחד נוסף פורסם לאחר מותה. כמו כן, פירסמה 3 ספרי פרוזה, כמה ספרי ילדים, תרגום לעברית של "מרי פופינס", ותרגומים לשירי וו.ב. ייטס, ט.ס. אליוט ואדגר אלן פו. רביקוביץ' הייתה פעילה פוליטית מטעם השמאל, והחלה לכתוב שירה פוליטית בעקבות מלחמת לבנון הראשונה בשנת ה'תשמ"ב (1982). מלחמה זו, ונושאים אחרים של הסכסוך הישראלי-ערבי, היוו את מרכז כתיבתה הפוליטית - אך גם שירים אלו אינם פוליטיים כמו שהינם הומניים, וכתובים מתוך הזדהות עם מי שבעיניה נחשבו למדוכאים, כואבים וחלשים. רביקוביץ' כתבה מאמרים בנושא והופיעה בתוכניות טלויזיה רבות. בגיל 41, ילדה רביקוביץ' את בנה, עידו, יחד עם שותפה לחיים, חיים קליר. 11 שנים לאחר מכן, רביקוביץ' וקליר נפרדו, ורביקוביץ' נכנסה לתקופה ארוכה של דכאונות קשים, אשר מהם מעולם לא החלימה באופן מלא. אהבתה לבנה, והדכאונות שחוותה בעקבות הפרידה ממנו, היוו נושאים מרכזיים בכתיבתה בשנים האחרונות לחייה. היא נפטרה מהפרעה בליבה בט"ז באב ה'תשס"ה (21 לאוגוסט, 2005). רביקוביץ' נחשבת לאחת ממייסדות ומנהיגות השירה העברית המודרנית, יחד עם יהודה עמיחי, נתן זך, דוד אבידן ואחרים. היא זכתה בפרסים רבים, כולל פרס ישראל לשירה בשנת החמישים למדינה, בשנת ה'תשנ"ח (1998). שיריה נלמדים בבתי הספר ובאוניברסיטאות, ותורגמו לעשרות שפות
33 מספר המבקרים באתר ברגעים אלו
מספר המבקרים באתר עד כה
() עדכון אחרון
Email:
עידכונים מהשבוע האחרון
עידכונים מהחודש האחרון