 |
Avraham Tsvi Herch (Dolfi) Roth
| | 1. בעיתון הבעלזאי "המחנה החרדי"
2. Picture with all the children
 
בעיתון הבעלזאי "המחנה החרדי"
הר"ר' אברהם צבי (הערש) ראטה זצ"ל
לדאבון לב כל המשפחה נפטר בשם טוב זקיננו הרה"ח ר' אברהם צבי ב"ר יצחק ראטה ע"ה בערש"ק כ"ח אדר-ב ה'תשס"ח. נשמתו יצאה בטהרה.
זקננו הר"ר אברהם צבי ראטה ז"ל נולד לפני שמונים ושבעה שנים י"א באדר לאביו הדגול הר"ר יצחק ע"ה ולאמו פערל ע"ה הי"ד, בכפר דאראץ ליד עיר הגדולה מישקולץ במדינת הונגריה.
הוריו היו יהודים חסידים אשר רוח השם פעם בקרבם תמיד. הם היו צאצאים להרה"ק ר' אברהם מרדכי מפינטשוב זצ"ל. פרט זה מסרה הסבתא ע"ה הי"ד לפני שעלתה על המוקד באושוויץ, באמרה: "הצדיק הזה הגין עלינו זה דורות מפני האש, אבל עתה חוששני מאוד מפני הבאות...".
אביו התיישב בכפר נידח זה על-פי פקודת גדולי ישראל בימים ההם, ובהיות שמעטים היו היהודים בכפר זה, שלח את בנו, הלא הוא זקנינו, בהיותו ילד רך בשנים כבן חמש, לגלות למקום תורה בעיר סען-פעטער. משם גלה גולה אחר גולה לעיירה 'אוזדט' - אשוי' ועוד מקומות ללמוד תורה.
אביו ר' יצחק ז"ל היה דבוק ברבו בעל ה"חקל יצחק" ר' יצחק אייזיק וייס זי"ע מספינקא. בצר לו, כאשר גדל הנער ולא מצא בסביבתו ישיבה שתקבל את בנו, פנה אל רבו. כמו שאר גדולי רבני הונגריה שנהגו לנסוע ביום ז' אדר לקאלוב להשתטח על ציון קדשו של הרה"ק ר' אייזיק מקאלוב זי"ע, פקד גם רבו החקל יצחק את קאלוב, וניצל ההזדמנות וביקש מהמהר"ם מקאלוב לקבל בישיבה את אחד מפרחי חסידיו ה"ה זקינינו ר' אברהם הירש. הגם כי בדרך כלל למדו שם בחורים מבוגרים יותר, אך מפני כבודו של החקל יצחק קבלו בלי שום עיכובים.
לימים הזכיר רבו ר' מנחם ברודי זי"ע בעל ה"באר מנחם" מקאלוב לתלמידו ר' אברהם הירש לאמור לו: מובטחני כי אחרי אשר זכית ו'השדכן' שלך להתקבל לישיבתי היה לא אחר מאשר ה"חקל יצחק", בטח לאילנא רברבא תתגדל. גם זכה זקינו לקרבה יתירה אצל ה"חקל יצחק" כאשר פקד את קאלוב, ונכנס עם אביו ר' יצחק עם פתקא להתברך מפה קדשו.
בתוך שבוע לפני סילוקו של זקנינו חל היארצייט של אביו ר' יצחק, וכדאי לצטט דבריו הנעימים אשר דיבר בסביבת מרעים בשתיית לחיים אחר התפלה לע"נ אביו. וכה סיפר: בימי מלחמת עולם הראשונה שהה כ"ק מרן מהרי"ד מבעלזא זי"ע בעיירה ראצפערט כעיר מקלט. הוא גם פנה אל קאלוב להשתטח על ציונו של הרה"ק מקאלוב זי"ע. באחת מתחנותיו קרתה איזו תקלה ואבי ר' יצחק ז"ל הבחין בהנעשה, ושאל על המהומה, ומיד ניגש להתייצב לפני מלאכים בעוז ותעצומה, והקב"ה היה בעזרו ועם לשון חן ושפתו הצחה אשר בו, צדה את רוח הממונים, סידר הכל על מקומו ולשביעת רצון של הרה"ק מבעלזא זי"ע. כאשר המשיך בדרכו, אמר הרב מבעלזא למקורביו: "איך וואלט געקענט ניצען אזא יונגערמאנן ביי אינז..." - - - המשיך זקנינו: "אבי, כשנודעו לו אחר-כך דבריו של הרב מבעלזא, התחרט כל ימיו על שלא הצטרף עם חבורתו של הרב מבעלזא". הפטיר זקנינו ימים ספורים לפני פטירתו: "כנראה דברי הרב מבעלזא עמדו לו ורוב יוצאי חלציו נמנים על חסידי בעלזא, והולכים עם חבורתו וממשיכים בדרכו של הרב מבעלזא...".
זקנינו התדבק בכל נימי נפשו אל ה"באר מנחם" וכל ימיו היה דולה ומשקה מתורתו, עבודתו בקודש. ולא עבר סעודת שבת שלא הזכיר מאמרותיו הטהורות.
משם עלה לישיבה הרמה בגאלאנטה שעמדה תחת נשיאתו ועין הבדולח של הרה"ק ר' יהושע בוקסבוים זצ"ל הי"ד בעמח"ס "אור פני יהושע". שם למד וקנה אש ולהבה של מצוה מהם, ניגונים ונוסח מהם, עבודת הש"י בתמימות ובחמימות מהם. קניינים אלו ליוו אותו כל ימי חייו והיו עצם ממהותו. שם למד עד שנסגרה ערב פריצת הגרמנים להונגריה. או אז נטל מקל נידודיו לישיבת פאפא שהיתה בשעתו הישיבה היחידה שעדיין לא נסגרו דלתותיה.
זקנינו עבר את מאורעות הזוועה של השואה על גופו. הוא התגלגל ממחנה עבודה אחד למשנהו, עד שזכה לשחרורו ולצאת מאפילה לאורה. "אורה" אולי אינו ביטוי נכון, כי איבד את הוריו. אמו הלכה לעקדה במחנת המות 'אושוויץ' יחד עם שאר בני המשפחה. אביו מת לנגד עיניו לאחר שסירב לאכול מאכלי טרפות ולגעול בהם את נפשו הי"ד. גופו הובא אחרי המלחמה לקבר ישראל בבודאפעסט. על קברו נרשם בטעות גם שם זקנינו לזכר עולם מחמת שלא ידעו ששרד ולא נהרג במלחמה.
ויהי אחרי המבול נישא זקנינו עם אלמנותו תבל"ח מרת יוכבד תחי' עמו"ש לרפו"ש, בתו של הר"ר צבי יודא הכהן קאהן ז"ל. החתונה התקיימה בבודאפעסט עיר הבירה בשנת ה'תש"ו ומסדר הקידושין היה ראב"ד העיר הגאון ר' יונתן שטייף זצ"ל. זקנינו ניסה תחילה להשתקם בארץ מולדתו כפי אשר דימו בנפשם רבים מבני הונגריה. אי לכך התיישב בעיר ערלוי המכונה עג'ור. שם נולדה לו שני ילדיו הראשונים. משם המשיך לגרמניה, ובמחנות העקורים נולד להם בנם השלישי (הר' לייבוש הי"ו נולד בעיר מולדורף בגרמניה). בשנת ה'תשי"א היגר לקנדה.
מיד בבואו של זקנינו למונטריאול אשר בקנדה התחבר עם יהודים החרדים לדבר השם. לכך מצא את מקומו בבית-המדרש "קהל מחזיקי הדת" דחסידי בעלזא, שרובם היו גם הם יוצאי הונגריה ונאמנים לד' ולתורתו. למחייתו עבד קשה עם חלב לפרנס משפחה ברוכת ילדים בליעה"ר. בכל זאת הקדיש מזמנו לקבוע עיתים לתורה ולגמול חסד. בראשית השנים עמד לימין העסקנים לייסד תלמוד תורה בעיר, ואף הלך בעתות הפנויות לקבץ נדבות מנדיבי עם למטרה נשגבה זו, אשר אכן זכה ורוב יוצ"ח נתחנכו בה לתפארת, ובנו בכורו ר' יצחק הי"ו עמד כשלושים שנה בראשות הנהלת המוסד.
גם מקנדה הקרה התדבק תמיד אל צדיקי אמת, אם להרה"ק מסקווירא זצ"ל שנסע עיתים תכופות אליו, ואל רבו ר' יוסף דרינולד זצ"ל בעל "ויחי יוסף" מפאפא, ועד לארץ ישראל הרחוקה הפליג, להסתופף בצל כ"ק מרן אדמו"ר מבעלזא שליט"א, ולהתחמם לאורם בתמימות ובפשטות. זקנינו לא חפץ בגדולה ויקרה. ענוות חן היתה נר לרגלו כל ימיו.
זכה לשיבה טובה ולראות דור שלישי ודור רביעי מתגדלים על ברכיו, מהם שאב מלוא חופניים נחת. והתאמץ תמיד להשתתף בשמחתם אף כאשר היה זה למעלה מכוחותיו, ותמיד התמוגג מנחת צאצאיו כאשר אור פניו קורנת מאושר.
זקננו כיבד את השם מגרונו באשר ידע פרק בשיר ובנוסח התפילה, ועבודת התפילה היתה אצלו בבכייה וברגש רב. הקהל אף הוא נענו כנגד המברך, והצטרפו עם תפלותיו הנלהבות והנעימות אשר סגנונו השתרש בקרבם לימי עולם. עוד ימים רבים יהדהד קולו הערב בין ציבור השומעים וזכרו לא ימוש מנגדם.
לפני פחות מעשור בערך, חלש לבו וחששו מן הגרוע, אך בחמלת השם עליו התחזק ומצב בריאתו השתפר. שוב ראו את אמונתו האיתנה כאשר התחזק והתאמץ בעקשנות דקדושה להשתתף בתפלות ושיעורים תמידים כסדרם בלי הרף. זכה והיתה דעתו צלולה עליו עד רגע האחרון, ועוד זכה לגשת לפני התיבה לתפלת שחרית בשבת לפני ההסתלקות לרגל שני שמחות נישואין אצל נכדיו, אשר נבצר ממנו להשתתף בהן בפועל למרות חשקו הרב.
ערב שבת האחרון הלך למקוה טהרה להתקדש בסילודין לקראת יומא דשבתא, אשר לא קל עלה לו. עלה ונסתפג, קנה טלית קטן חדשה, והתעטף בו, ואז קבל דום לב בפתאומית, והשיב את נשמתו ליוצרו בטהרה. וכבר אמרו רז"ל מת בערב שבת סימן יפה לו.
הלוויתו רבת המשתתפים יצאה מבית המדרש דחסידי בעלזא במונטריאול ביום א', ר"ח ניסן בבוקר (הכנסו מיטתו לתוך חדר החיצון (פאליש) שבביהמ"ד). בהתאם ליום ר"ח קיצרו בהספדו. נשא עליו בכי ומספד נכדו הדומ"ץ הרה"ג ר' לוי ראטה שליט"א (ב"ר יצחק) במילים קצרות בהעלתו מסי"נ ותמימותו לחנך בניו לתורה ויר"ש ועוד, בנו הר"ר משה אלי', חתנו הר"ר משה גומבו. נשאו מיטתו עד לפתח ביתו שמה נפרד ממנו בדמעות גיסו הרב שמחה כהן שליט"א ממרביצי תורה בבני-ברק ומכיון שאין טיסה ממאנטריאל לארץ ישראל, המשיך מסע ההלוייה לניו-יורק. על אם הדרך עצרה ההלויה במונסי ויותר ממאה אנשים יצאו לכבודו, שם נספד במילים קצרות ע"י בן גיסו הר"ר יצחק שליט"א. בברוקלין נספד שוב ע"י נכדו הדומ"ץ הרה"ג ר' חיים יושע וועטטענשטיין שליט"א (חתן ר' לייבוש ראטה) וחתנו הר"ר יוסף שטערן.
משם הועלתה מטתו לארץ ישראל, שם יצא הלויתו בירושלים ביום ב' אחה"צ דרך בית-המדרש הגדול דחסידי בעלזא. זכה אשר כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א ליוה אותו בדרכו האחרון עד מקום מנוחתו בהר המנוחות.
השאיר אחריו שלושה עשר בנים ובנות, קרוב למאה נכדים ומאות נינים כן ירבו ההולכים בדרכי התורה והיראה. מצאצאיו מורי הוראות בישראל מרביצי תורה, כולם חסידים יראים ושלמים.
ת. נ. צ. ב. ה.
בעיתון הבעלזאי "המחנה החרדי" של חג הפסח ה'תשס"ח
|
|
|
|
An error occurred on the server when processing the URL. Please contact the system administrator. If you are the system administrator please click here to find out more about this error. |
